top of page
סמי הצנחן  
סמי כריכה_3_edited.jpg

דצמבר 1950 היה שחון. רקיע רחב ובהיר נפרש מעל האדמה המשוועת למים. ביום חמישי, 14 לחודש, חתך את השמיים מטוס דקוטה עמוס צנחנים, טרטורו הבקיע את השקט. הקברניט עודד אברבאנל הנמיך את המטוס וכיוון אותו לגובה מאה וחמישים מטר. זמן קצר קודם לכן המריא מתל נוף וכבר הגיע ליעדו, סמוך לצריפין; טירוני בסיס ההדרכה המתינו למפגן צניחה שיבצעו הצנחנים המתכוננים עתה במטוס.

רב סמל צנום התקרב לדלת ההצנחה של הדקוטה. הוא מתבונן בחיילי הדבוקה הראשונה המתכוננים לקפיצה. הפעם לא יצנח בעצמו אלא ישלח את הצנחנים לאוויר. הוא בן עשרים ושלוש בלבד אבל צונח כבר שש שנים, מגיל שבע־עשרה.

רוח קרה נושבת מהדלת. הצנחנים מתקרבים בזה אחר בזה לרב הסמל, וכעבור רגע דבוקה ראשונה יוצאת לאוויר. בעוד אנשי הדבוקה השנייה – מדריכי הצניחה – מתכוננים לצניחה, רוכן רב הסמל ומוציא את גופו מפתח הדלת כדי לוודא שהדבוקה הראשונה פינתה את השטח. הוא רואה את הצנחנים מתרחקים, מתחילים לעשות את דרכם למטה, לעבר הקרקע. הוא מסב את מבטו לכיוון זנב המטוס ומגלה לתדהמתו צנחן תלוי בין שמיים וארץ – מצנחו אחוז בגלגל זנב המטוס.

רב הסמל הצנום הוא שמואל רפאל, המכונה בפי כול סמי הצנחן. מי שהכיר אותו לא הופתע מקור הרוח והמקצועיות שגילה בראותו את החייל שלו בסכנת חיים, אבל אפילו בשביל סמי הדקות הבאות היו יוצאות דופן: לאחר שצעק לעבר המְשלֵחַ השני "מישהו נתפס בגלגל", השתטח ללא היסוס על בטנו בפתח המטוס, הוציא חבל עם עוגן בקצהו וכיוון אותו מדלת המטוס אל מיתרי המצנח התפוס.

סמי כריכה_2_edited.jpg
bottom of page